"לאכול או לא לאכול?" זאת השאלה! כיצד להתמודד עם פיתויים

"לאכול או לא לאכול?" זאת השאלה!

 

החלק הקשה בהשתוקקות למאכל מסויים ועמידה מול פיתוי, הוא ההתלבטות האם לאכול או לא לאכול.

הדיאלוג הפנימי שמתנהל בראש נשמע כך:

זה נראה כל כך טעים, רק חתיכה אחת...

אבל אסור לי אני בדיאטה.

אני לא בעונש...מגיע לי...שמרתי כל היום

לא, לא אסור לי להישבר. איך אני ארגיש אחר כך?

אבל ממש בא לי לאכול את זה עכשיו, חיים רק פעם אחת.

 

הדיאלוג הפנימי הזה מקשה עלייך כי הוא מאפשר לכל מיני טיעונים לעלות על פני השטח ולהוביל להתנהגות שמשמרת את המצב הקיים ללא אפשרות לשינוי אמיתי.

הדיאלוג הפנימי הזה מערער אותך ולא מאפשר לך לחשוב באופן שקול, רגוע והגיוני. אז איך מתמודדים?

אסטרטגיות התמודדות

1.    השהיה/דחית סיפוקים - הכמיהה היא כמו גל שמתרומם לשיא. אם תיכנעו לו בשיא, זה אבוד, אבל אם תמתינו 20 דקות עוצמת הגל/ההשתוקקות תפחת מאוד והסיכוי לעמוד בפני הפיתוי יעלה פלאים.

 אז בפעם הבאה שתרגישו כמיהה, חכו 20 דקות ורק אז תחליטו האם אתם באמת רוצים לאכול.

2.    בדיקת הצרכים האמיתיים – לרוב אכילת יתר או אכילה לא מתוכננת הם תחליף למילוי צורך אמיתי אחר. למשל אכילה בגלל צמא שמפורש בטעות כרעב, אכילה כפיצוי על רגש שמתעורר ואנו לא יודעים להתמודד איתו בצורה אחרת, או בגלל עייפות פיזית או נפשית/רגשית.

שאלו את עצמכם: מה אני מרגיש/ה עכשיו? נסו לתת מענה ומקום לצורך האמיתי מבלי לברוח מיד לאוכל.

3.    דירוג ההשתוקקות – לא כל הכמיהות שוות בעוצמתן. נסו לדרג את הכמיהה בין 1-10 כש- 10 מצביע על כמיהה מאוד גדולה. אולי תגלו שיש כמיהה, אך היא לא מאוד חזקה בעוצמתה וניתן להתגבר עליה.

4.    זהו את המחשבות המכשילות ושימו בסופן סימן שאלה ולא סימן קריאה. לדוגמא: במקום- אני חייב/ת שוקולד!  אימרו- אני חייב/ת שוקולד?

תפקפקו באמירה הפסקנית, תאתגרו אותה. הטלת ספק היא צעד ענק לקראת שינוי חשיבה והתנהגות.

5.    נסו לדמיין מצב בו אדם קרוב פונה אליכם בבקשת עצה איך להתמודד מול פיתוי. אילו עצות הייתם נותנים לו? אנחנו תמיד טובים בלתת עצות לאחרים.

6.   ההשתוקקות מלווה לעיתים קרובות בתחושת מתח מתגבר בגוף, כשאתם מזהים את תחושת המתח נישמו נשימה עמוקה ואיטית ואז נישפו את האוויר לאט לאט. חיזרו על התהליך שלוש פעמים. שימו לב איך בכל נשימה ונשיפה המתח בגוף מתפוגג והכמיהה הולכת ונחלשת.

 טיפ חשוב להתמודדות עם מעידות וחזרה מהירה למסלול:

האם בכל הפעמים בהם ניסית לרדת במשקל ונשברת באמצע התהליך, נשברת מכיוון שכבר לא רצית לרדת במשקל?

כבר לא היה חשוב לך להיראות טוב?

כבר לא רצית ללבוש בגדים במידה קטנה יותר?

מובן שלא.

אז מה השתנה?

המחשבות השתנו.

בתחילת התהליך המחשבות שעברו לך בראש היו:

"אני כל כך רוצה לרדת במשקל, שום דבר לא ישבור אותי"

"הרבה יותר חשוב לי להיות רזה מאשר לאכול עכשיו שוקולד"

"המטרה ברורה לי ואני הולכ/ת עליה בגדול"

לאורך הדרך אנחנו נוטים להתרחק מנטאלית מהמטרה שלנו, אנו שוכחים מדוע יצאנו לדרך ולמה בכלל התחלנו את התהליך הזה.

נסו להיזכר עם אילו מחשבות התחלתם את תהליך הירידה במשקל?

האם הן השתנו במהלך הדרך? מדוע הן השתנו לאורך הדרך?

אם המטרות שלשמן התחלת את התהליך עדיין נכונות עבורך כרגע?

אני מציעה לכם לעשות רשימה של מטרות ומחשבות ולשים אותה במקום נגיש.

מידי פעם פתחו את הרשימה ועיינו בה. זיכרו, מוטיבציה היא כמו שריר שצריך לאמן כדי שיתחזק.

השתמשו ברשימה כמצפן שיחזיר אתכם אל הדרך בכל פעם שתרגישו  שאתם מתרחקת מהמטרה.